הצעת טראמפ להעברת העזתים: ריאלית או מתכון לכאוס אזורי?
מאת: מוניר דאהר
הצעתו האחרונה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, לפיה יש להעביר את אוכלוסיית רצועת עזה למצרים, ירדן ומדינות נוספות, מעוררת סערה פוליטית ומדינית במזרח התיכון. רעיון זה, שמוצג כפתרון למשבר בעזה, נתקל בהתנגדות כמעט מכל הכיוונים – מהמדינות הערביות, דרך איראן וטורקיה ועד חמאס עצמו. האם מדובר בהצעה בעלת היתכנות מעשית, או שמא היא עלולה להוביל לתבערה אזורית?
התנגדות במזרח התיכון:
היסטורית, כל ניסיון להעביר פלסטינים ממקום מושבם נתקל בהתנגדות עזה, הן מצד הפלסטינים עצמם והן מצד מדינות ערב. הרעיון של "נכבה שנייה" אינו מתקבל על הדעת בעולם הערבי, לא רק בשל היבטים הומניטריים ומשפטיים אלא גם בשל המשמעויות הפוליטיות שלו.
מצרים וירדן :–
שתי המדינות השכנות, שמהוות היעדים העיקריים למעבר הפליטים על פי ההצעה, כבר הבהירו שאין בכוונתן לקבל פליטים פלסטינים נוספים. מצרים חוששת מהשלכות ביטחוניות בסיני ומהתעצמות גורמים קיצוניים, בעוד ירדן, שכבר מאכלסת אוכלוסייה פלסטינית גדולה, אינה מעוניינת להחמיר את המתיחות הפנימית בשטחה.
איראן – טהראן, המממנת ומחמשת את חמאס, רואה ברצועת עזה חזית מרכזית בציר ההתנגדות שלה מול ישראל. כל ניסיון לרוקן את עזה מתושביה ולפגוע בשליטת חמאס שם נתפס כאיום ישיר על האינטרסים האיראניים. לא מן הנמנע שאיראן תגביר את פעילותה הצבאית דרך חזבאללה בלבנון או מיליציות שיעיות בעיראק כדי לסכל כל יוזמה כזו.
טורקיה: – הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן הציב את עצמו כמגן הפלסטינים והאסלאם, והוא צפוי להוביל קו נחרץ נגד כל מהלך של העברת אוכלוסין. טורקיה עשויה לפעול דיפלומטית ולהפעיל את השפעתה בתקשורת הערבית והמערבית כדי לחסום את המהלך, כמו גם לשתף פעולה עם קטאר במתן סיוע ישיר לתושבי עזה כדי למנוע את עזיבתם.
עמדת סעודיה: זהירות דיפלומטית
סעודיה נמצאת בצומת דרכים בסוגיה זו. מצד אחד, היא תומכת באופן מסורתי בזכויות הפלסטינים ומתנגדת לכל ניסיון להנדסה דמוגרפית שתפגע בעתידם המדיני. מצד שני, היא נמצאת בתהליכי התקרבות זהירים לישראל וארה"ב, ואינה מעוניינת להחריף את המתיחות עם המערב. בן סלמאן צפוי לשמור על גישה זהירה: גינוי רך למהלך תוך ניסיון לתווך פתרון חלופי שיאפשר יציבות אזורית.
חמאס: לא יוותר על עזה בקלות
מעבר לכל הגורמים החיצוניים, חמאס עצמו מהווה את המחסום העיקרי בפני הצעה זו. הארגון, ששולט בעזה בכוח מאז 2007, רואה בה חלק בלתי נפרד מהמאבק הפלסטיני. מבחינתו, כל ניסיון ליישב פלסטינים במדינות אחרות הוא בגדר בגידה ברעיון ההתנגדות. אם יתחילו מהלכים לכפיית הגירה, חמאס צפוי להחריף את הלחימה נגד ישראל, ואולי אף להפעיל לחץ בגדה המערבית על ידי הסתה למרד עממי.
סיכום: פתרון או טריגר להסלמה?
על פניו, הצעת טראמפ עשויה להיראות כפתרון מהיר לסכסוך המתמשך בעזה. אך בחינה מעמיקה של עמדות השחקנים המרכזיים באזור מעלה ספקות כבדים בנוגע ליישומה. ההתנגדות הגורפת – הן מצד מדינות ערב, הן מצד שחקנים אזוריים כמו איראן וטורקיה, והן מצד חמאס עצמו – עלולה להפוך מהלך כזה למתכון להסלמה ולא ליציבות.
במציאות המזרח-תיכונית, שבה כל שינוי דמוגרפי נתפס כאיום קיומי, פתרונות כוחניים נדירים הם המתכון להצלחה. במקום זאת, נדרש שיח דיפלומטי אמיתי – כזה שמתייחס לשורשי הבעיה, ולא רק לתסמיניה.
